במהלך מלחמת ״חרבות ברזל״ הגיעו להצטלם אצלי זוג מקסים עם תינוקת מתוקה. היא בקבע, הוא במילואים, ואני בתפקיד אוצרת הזכרונות מהתקופה ההזויה הזו, ששניהם על מדים ועם תינוקת קטנטנה.
איזו זכות זו לתעד את הרגעים האלו בחיים של אנשים. איזו מזכרת מטורפת תישאר לפיצפונת הזו לכל החיים. יש לי צמרמורת מההתרגשות

מתוך הפוסט אצל חנוך:

״היא רס״ן בקבע בתפקיד מסווג, בשבת השחורה היא הייתה בטלפונים עוד הרבה לפני, אבל בצהריים אני כבר גוייסתי למילואים (לוחם בגולני) והשארתי אותה להתמודד עם כל השאר לבד. יש לנו תינוקת מהממת בת שנה, ובמשך 146 ימים אשתי הייתה כל יום בצבא, כולל שישי ושבת ברבים מהסופ״שים, וכל ערב עם הבת שלנו.״

לקריאת הפוסט בעמוד הפייסבוק של חנוך דאום הקליקו כאן

לקריאת הפוסט בעמוד האינסטגרם של חנוך דאום הקליקו כאן